על מודעות רגשית וכאב כרוני

במאמר הקודם דיברנו על איך סטרס וטראומה יכולים להזין כאב מתמשך, על אף שרוב הסובלים מכאב כרוני לא מאובחנים עם PTSD.

היום נתמקד בתהליך נפוץ יותר: מודעות/הדחקה רגשית — איך הוא מדליק את מנגנון הסכנה המוחי, ומה אפשר לעשות עם זה.

מה זה מודעות רגשית ומהי הדחקה?

מודעות רגשית היא היכולת לזהות ולקרוא בשם למה שאני מרגיש ("כעס", "אשמה", "שמחה"...). זו יכולת שמתפתחת עם הגיל ושונה בין אנשים.

כשהמודעות הרגשית נמוכה האדם יכול לחוות מצב רגשי אך ללא מודעות מלאה אליו, מה שלפעמים מכונה "הדחקת רגשות".

מחקרים במדעי המוח אכן מראים שבזמן הדחקת רגשות ישנה עלייה בסטרס גופני והפעלת רשתות סכנה מוחיות ("מנגנון הסכנה"), מה שעלול להתבטא בתחושות לא נעימות בגוף, כאב, וגם סימפטומים אחרים. מנגד, כשאנחנו מודעים לרגשות ישנה הפחתה של כל אלה – כלומר, וויסות של מערכת העצבים [1,2].

למה זה קורה? על פי ההשערה, תפקיד המוח שלנו הוא לנסות כל הזמן לתת פרשנות לתחושות מהסביבה ומהגוף, בין היתר כדי לסווג מה מסוכן ומה בטוח. לכתם עגול בו 2 נקודות תינתן פרשנות של "פרצוף", בין אם הוא אמיתי או מצויר [3].

רגשות הן למעשה פירושים של המוח לתחושות הגוף הפנימיות, ומטרתן לעזור לנו להבין ולתווך אותם לסביבה. כאשר רגש מסוים הינו בלתי-נסבל – המוח, בניסיונו להגן עלינו, עשוי לחפש פרשנות אחרת לתחושות הגופניות - כמו כאב, סטרס, תשישות, חרדה, או דיכאון. מה שמשותף לכל אלה הוא שהם יגרמו לנו להיזהר, לנוח, להישאר "בטוחים", או לבקש עזרה.

אתן דוגמא: לפני כמה שנים הסעתי קרובת משפחה ומשפחתה לנמל-התעופה לפני טיסה לחו"ל. באמצע הנסיעה, ילדתה הקטנה (בת 4), התחילה להתלונן על כאבי בטן. הוריה, בחששם מפני ילדה חולה בטיסה ארוכה, ניסו לברר מה קרה. אם היא אכלה משהו לא טוב? אולי צריכה לשירותים? האם זכרנו להביא תרופה?

לאחר דקות ארוכות של בירורים ותלונות בלתי נפסקות, שאלתי את הילדה אם היא מתרגשת? בכל זאת, טיסה ראשונה לחו"ל. היא שתקה בתגובה, אבל אימה קפצה על הרעיון וסיפרה לה: כמה הגיוני להתרגש מהטיסה... שהמטוס לא מפחיד... שהם יראו הכל מלמעלה... שזה אפילו כיף... ושאמא תהיה איתה כל הזמן. לאחר מס' דקות כאבי הבטן נעלמו כלא היו.

מה (אולי) קרה כאן? אצל ילדה בת 4, גיל בו יכולות רגשיות טרם התפתחה במלואן, פחד מפני סכנה אפשרית (טיסה) הוא רגש בלתי-נסבל. על כן, בניסיון להגן עליה, מוחה "הדחיק" את הפחד מחוץ למודעות, מה שהתבטא בכאב בבטן. מרגע שהיא קיבלה פירוש לרגש (פחד מטיסה), היא הצליחה גם לקבל גם מענה אליו מאמא שלה (תיקוף והרגעה), והכאב פחת.

קשר לסטרס וטראומה

כשם שאצל הילדה הדחקה רגשית קרתה בזמן ציפייה לסכנה, לרוב הדחקה רגשית תקרה בקרבת אירועים מלחיצים. גירושים של הורים, מוות/מחלה של אדם קרוב, נידוי חברתי, בן/בעל במילואים, פרידה, פיטורים, מגיפה עולמית, מלחמה שלא נגמרת – בכל אלה המוח עשוי להגן מפני רגשות קשים ע"י הדחקה, מה שיוביל להתפתחות כאב / חרדה / דיכאון או סימפטומים "לא מוסברים" אחרים.

יתרה מכך, אם בגיל צעיר למדנו שרגשות מסוימים אינם "בטוחים", יתגבר הסיכוי שמוחנו ידחיק אותם לאורך החיים כשהם יופיעו [4].

למשל, אם חונכתי שאסור להראות חולשה, ש"רק בנות בוכות", או שטוב תמיד להיות שמח – ייתכן מאד שבהמשך החיים בזמן חוויות המעלות עצב (פרידה, מוות, דחייה) המוח יפנה להדחקה.

מנגד, אם קיבלתי בילדות מסרים שאם אכעס אז יתאכזבו ממני, או שיכעסו עלי אפילו יותר, מה יקרה בהמשך החיים כאשר כעס יופיע? כאשר אחשף לאי-צדק, לפוגענות, או לחדירה למרחב האישי? המוח מניסיונו ינסה להימנע מאותו כעס אותנטי (שמטרתו להגן עלי מפני כל אלה).

על אף שהדחקה יכולה להיות הגנה אפקטיבית בטווח הקצר, בטווח הארוך היא עשויה לגרום להצפת יתר של "מנגנון הסכנה" המוחי ואיתו לכאב וסימפטומים אחרים.

חשוב לציין, אם מדובר באירוע בודד ואם קיימים מספיק גורמי חוסן בחיים, השפעת ההדחקה הרגשית כנראה לא תהיה משמעותית. אבל - אם באותה תקופה יש גם פציעה גופנית, "מנגנון הסכנה" המעורר עשוי להשאיר כאב גם לאחר שהיא מחלימה.

אם אין פציעה אבל קיימים כבר "מעגלי כאב" רדומים - למשל באזור של פציעה ישנה, או איבר שאני תופס כ"בעייתי" (גב / צוואר), ייתכן שהמוח יזהה תחושות "רגילות" מאותו אזור כמסוכנות ויפעיל כאב. מכאן עשוי להתפתח "מעגל הכאב" הידוע בו הפחד מהכאב מגביר אותו וחוזר חלילה, מה שמוביל לכאב כרוני.

אז מה עושים עם זה?

אם הדחקת רגשות מגבירה כאב, אזי התהליך ההפוך (הגברת המודעות והביטוי הרגשי) יכול לתרום להפחתתו. ואכן, ישנם טיפולים שמתיימרים לעשות בדיוק את זה [5]:

Emotional Awareness & Expression Therapy (EAET) - זוהי שיטת טיפול פסיכולוגי ספציפית לכאב כרוני הכוללת בין היתר תרגול זיהוי וביטוי רגשות הקשורים באירועי חיים מלחיצים. מחקרים מראים השפעה משמעותית לסוג טיפול זה על רמות כאב במגוון מצבי כאב כרוני [6].

למשל, במחקר מבוקר-אקראי שפורסם ב-2024, נמצא כי לאחר טיפול EAET כ-63% חוו ירידה משמעותית בכאב. נוסף על כך, מעל שליש מהמטופלים דיווחו הכאב הפחתה של מעל 50% ברמות הכאב [7].

אז אני צריך להחליף מטפל?! לא בטוח. אמנם בארץ (וגם בעולם), יש מעט פסיכותרפיסטים המוכשרים ב-EAET, אבל מניסיוני ראיתי שאצל מטופלים הנחשפים לתכנים אלה ועושים עבודה עצמית על הבנת הגורמים הרגשיים לכאב, רמת כאבם יורדת. יתרה מזאת, אם הם נמצאים כבר בטיפול פסיכולוגי ומשתפים את הדברים עם המטפל שלהם, הטיפול הופך ליעיל הרבה יותר.

---

קישורים מומלצים:

• This Might Hurt — סרט דוקומנטרי על טיפול בהבעה רגשית להחלמה מכאב
• ראיון עם ד"ר ג'ון סארנו בתכנית 20/20
• פודקסט — שיחה עם ד"ר מארק לאמלי על טיפול EAET
• ספר – "ריפוי הכאב הכרוני" / ד"ר ג'ון סארנו

מקורות:

הבהרה: המידע המופיע במאמר מיועד להעשרת הידע והוא אינו ייעוץ רפואי/פסיכולוגי אישי ואינו תחליף אליו. אם הינך סובל מבעיה בריאותית/נפשית כלשהי אנא פנה לגורם הבריאות המוסמך לבדוק אותה.