על טראומה, רגשות וכאב כרוני

במאמר הקודם תיארתי שיטה חדשה לטיפול בכאב כרוני בשם PRT, אשר מטרתה החלמה מכאב באמצעות חיווט מחדש של "מנגנון הסכנה" המוחי, וזאת ע"י שינוי תגובות המוח לכאב.

אבל – אותו "מנגנון סכנה" יכול לפעול בייתר גם בתגובה לסכנות אחרות, ולא רק בתגובה לכאב עצמו. באופן זה – סטרס יומיומי, טראומות וקונפליקטים רגשיים שונים עשויים לגרום גם הם להופעה או להתגברות כאב.

למי שהמשפט האחרון נשמע לו כמו סינית, ממליץ לעבור על המאמרים הקודמים בסדרה (קישורים למטה), על מנת ליישר את הקו.

מה בין טראומה לכאב מתמשך?

לאחר טראומה נפשית, המוח עשוי להיכנס למצב של "התגוננות יתר". הדופק יתגבר מכל רעש קטן, המתח הגבוה מפריע לשינה, והזיכרון הטראומטי עשוי לחדור לתודעה בסיוטים או בפלאשבק. תופעה זו מוכרת כ-PTSD (הפרעת דחק פוסט-טראומטית), ובה "מנגנון הסכנה" המוחי מפתח רגישות יתר לסימני סכנה מהעולם.

במצב כזה, גובר הסיכון שתחושות רגילות מהגוף יתפרשו כמסוכנות ויחוו ככאב גופני, ואכן מחקרים מראים כי טראומה נפשית (ובמיוחד טראומות ילדות) מגבירות את הסיכון לפתח כאב כרוני בעשרות מונים.

מלבד כאב, גם דיכאון וחרדה יכולים להתפתח לאחר אירוע טראומטי. רגישות יתר של "מנגנון הסכנה" יכולה להתבטא בעלייה ברגשות ובמחשבות חרדות או דיכאוניות. מצב זה יכול להיות זמני, או להתמשך לאורך זמן להיות מאובחן כ"הפרעת" חרדה או דיכאון.

אם חושבים על זה, בדיוק כמו שכאב היא תחושה הגורמת לנו להימנע מסכנה, כך גם חרדה ודיכאון וגם רוב תסמיני פוסט-טראומה. כאשר "מנגנון הסכנה" מודלק, המוח עשוי להפעיל כאב, חרדה, דיכאון, ועוד סימפטומים נוספים. כמו שציינתי בעבר - זהו תהליך בלתי-נשלט, לרוב לא-מודע, ואמיתי מאד!

במצב זה, מטופלים רבים עם כאב כרוני נותרים ללא מענה מהמערכת.

בעוד הטבע (או אלוהים?) ברא אותנו כיחידה אחת ובלתי נפרדת, הרפואה המודרנית חילקה את האדם בין מומחים שונים לגוף ולנפש, אשר עובדים במקביל ולא מתקשרים ביניהם מספיק טוב. ממש כמו המשל ההודי על חבורת העיוורים שמצאה פיל, וכל אחד זיהה אותו כחיה אחרת לפי האיבר אותו הוא ממשש, מבלי להבין את התמונה בכללותה.

כשהבעיה היא לא רק בגוף או רק בנפש, טיפול בכל אחד מהם בנפרד דינו לאורך זמן להיכשל. כשזה קורה, הרופאים מפנים את המטופלים לפסיכולוגים שיטפלו בנפש, ששולחים אותם לפיזיותרפיסטים שיטפלו בגוף, וחוזר חלילה. כל מקצוע חושב שהשני לא עושה מספיק, והמטופל נשאר במרכז ללא מענה לכאבו.

אני לא סובל מטראומה, חרדה או דיכאון. אז איך זה קשור אלי?

נכון, רוב הסובלים מכאב כרוני לא מציגים תסמינים קלאסיים של PTSD או הפרעות חרדה ודיכאון אחרות. מה שכן - אצל רבים ישנם מאפיינים מסויימים העשויים להשפיע בצורה דומה על המוח ועל הכאב.

למשל - גורמי לחץ מרובים בהווה, אירועי חיים מלחיצים בעבר (ובמיוחד בילדות או בילדות המוקדמת), או נטיות אופי מסוימות המהוות "סטרסורים פנימיים" כמו פרפקציוניזם, ריצוי יתר, ביקורת עצמית מוגברת, ונטייה להדחקת רגשות.

כל אלה קשורים במספר תהליכים רגשיים, אשר עשויים להדליק את "מנגנון הסכנה" באופן נפרד מ"מעגל הכאב" עליו דיברנו, ולשמר את הכאב לאורך זמן. במצב זה, ההשפעה של טיפולים כמו PRT, שמטרתם להוריד את האיום מהכאב עצמו, עשויה להיות חלקית – שכן "המנגנון הסכנה" מופעל גם בתגובה ל"סכנות" אחרות.

לאורך השנים תופעה זו קיבלה שמות שונים שדבקה בהם סטיגמה שלילית – כאב "ממקור רגשי", כאב פסיכוסומטי, או כאב "היסטרי". לרוב, שמות אלה נתפסו כשם נרדף ל"כאב לא אמיתי", והמטופלים חוו זלזול, האשמה או הקטנה של חווייתם, כאילו הם "חלשים" או "פסיכיים" ובגלל זה כואב להם.

אבל, מסתבר שהתופעה בה תהליכים רגשיים גורמים להתגברות כאב היא ידועה ונפוצה מאד, עד כדי כך שיש טענות שכ-100% מהאנשים חווים אותה לפחות פעם אחת לאורך חייהם. בשנים האחרונות, מצטבר גוף מחקר לא קטן שמראה שמאחורי כאב כזה (שהוא כאמור אמיתי לגמרי), עומדים תהליכים נוירופיזיולוגיים ממשיים.

למשל, מחקרים מראים שכאשר כאב הופך מאקוטי לכרוני, המוח עובר לעבד אותו באזורים הקשורים גם לרגשות (האונות הלימביות). כמו כן, נמצא כי דחייה חברתית מפעילה אותן רשתות מוחיות כמו כאב פיזי. בנוסף, עד כמה שזה נשמע מוזר, גורמי הסיכון החזקים ביותר שנמצאו במחקרים לפיתוח כאב כרוני הם לא חומרת הפציעה ולא ממצאים חריגים ב-MRI, אלא - מצוקה נפשית, טראומה והיעדר תמיכה חברתית.

במאמר הבא אנסה להרחיב על הקשר בין תהליכים רגשיים שונים לבין כאב כרוני, על הנוירופיזיולוגיה שעומדים בבסיס, ועל דרכי טיפול שהתפתחו בעשור האחרון שמראות תוצאות מבטיחות.

לא מזמן שאלה אותי מטופלת: "איך זה שפיזיותרפיסט מדבר על רגשות?". עניתי: "אם לרגשות לא היו רכיב פיזיולוגי עם השפעה על כאב פיזי, כנראה שלא הייתי מדבר עליהם...".

---

קישורים מומלצים:

• ספר – "נרשם בגוף" / ד"ר בסל ואן דר קולק
• פודקסט – ד"ר דיוויד קלארק על ההשפעה ארוכת הטווח של טראומות ילדות
• וידאו – ראיון עם ד"ר ג'ון סארנו על רגשות וכאב

מקורות:

הבהרה: המידע המופיע במאמר הינו להעשרת הידע, הוא אינו ייעוץ רפואי אישי ואינו תחליף אליו. אם הינך סובל מבעיה בריאותית כלשהי אנא פנה לגורם הבריאות המוסמך לבדוק אותה.